"בד"כ אני לא כותבת אבל ביום שישי האחרון היה אחד המפגשים הכי מרגשים שהיו לי בחיים. 7 נערות שסיימו לפני 7 שנים התארגנו וביקשו לבוא לבקר. הן הביאו כיבוד וישבו עם הבנות הנוכחיות לשוחח ולהעלות זיכרונות.
אחת אמרה שהריח של הבית נשאר ריח של בית, שהיא לא יודעת איך שרדנו אותה, שפה בניגוד למשפחה שלה האמנו לה והאמנו בה.
אחרת אמרה שפה קיבלה חינוך. בבית לא היה לה אבא ואימא שיחנכו אותה ופה לימדו אותה מה מותר ומה אסור ואם תעשה מה שמותר ולא תעשה מה שאסור זה יצליח והיא עושה כך בחוץ וזה מצליח, שההוסטל מקום עוטף שנותן ביטחון, שאתה חוזר ואתה מוקף באנשים ולא לבד.
שכל אחת חשבה שהשנייה מקבלת יחס מיוחד, אבל היום הן מבינות שכל אחת קיבלה מה שהייתה צריכה באופן ספציפי ומיוחד לה.
שההוסטל זה הבית הראשון שהיה לה והוא ממשיך להיות הבית שלה גם היום שנשואה ויש לה בית משלה, שאחרי שנכשלה בתאוריה והתייאשה אמרתי לה שמחר היא ניגשת לתאוריה ובזכות זה יש לה רישיון.
שכשהיא רצתה לעזוב והייתה עם התיקים בדלת אמרתי לה אולי תישארי וזה כל מה שהייתה צריכה כדי להיות פה עוד שנה וחצי.
שהיא צרחה פה והפכה את הבית, שהייתה גונבת ומשקרת והיום לא מסוגלת לשקר גם אם רוצה ובעלה לא מאמין שהייתה כזו.
שהמקום הזה הציל להן את החיים, שעם כל הבלגאן שעשו פה ושהיה להן בחיים אני נשארתי יציבה כסלע איתן. 
שהייתי אמתית איתן, שראו בי אויבת והיום מבינות שמה שהן זה הרבה בזכותי ורוצות להגיד תודה. 
היום אחת מצטיינת דיקן תואר שני באוניברסיטה העברית נשואה+2, שניה עושה תואר שני באוניברסיטת בן גוריון , שלישית לומדת הדרכת הורים באדלר, רביעית סיימה עיצוב פנים ומעצבת מטבחים בחברה דגולה, רביעית עובדת בבישול ואפייה במקום נחשב נשואה+2 ועוד בנות מדהימות ומהממות , גיבורות של החיים שאני כל כך גאה בהן והייתה לי הזכות להיות לצידן".
 
צרו קשר:
רשתות חברתיות
 Youtube